ע"א 9386/17

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט המחוזי פסק למשיב פיצויים בסך כולל של 944,870 ₪, אשר הופחת לסך של 618,500 ₪ לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי ובהתחשב בנכותו הרפואית של המשיב. חלק מהנכויות הללו לא נבעו מהתאונה המדוברת. המבקשים (ככל הנראה הנתבעים) מבקשים לעכב את ביצוע פסק דין זה, בטענה כי הניכויים במל"ל היו צריכים להיות גבוהים יותר, תוך ציון מפורש כי פיצויי המל"ל מכסים רק את נכותו של המשיב מהתאונה. בנוסף, טוענים המבקשים כי הניכוי היה צריך להחריג את הוותק הנוסף לקצבת הזקנה. עוד הם טוענים כי לערעור שלהם יש סיכוי טוב להצליח וכי הסכום המדובר הוא משמעותי. אם הערעור יתקבל, סבורים המבקשים כי יהיה קשה לגבות את הכספים מהמשיב. המשיב (ככל הנראה התובע) מתנגד לשיהוי, בטענה כי פסק הדין הנוכחי מתיישב עם תקדים משפטי וכי המבקשים לא הצדיקו די הצורך מדוע מאזן הנוחות נוטה לטובתם. עם זאת, השופט מצדד במבקשים, ומכיר בכך שבעוד שערעור אינו מעכב אוטומטית ביצוע פסק דין, הנסיבות הספציפיות מצדיקות עיכוב ביצוע במקרה זה. השופטת סבורה כי טענות המבקשים מוצדקות, וכי אם הערעור יתקבל, לא יוכלו המשיבים להשיב את הכספים. זאת ועוד, מאחר שחלק גדול מהפיצוי הוא בגין השתכרות עתידית, עיכוב חלקי של פסק הדין לא יפגע קשות במשיב. לפיכך, השופט נעתר לבקשת המבקשים לעכב את התשלום בסך 257,934 ₪ מתוך סכום הפיצוי, עד לתוצאות הערעור.