ת"א 43313-02-14

תקציר

התובע, עו"ד במקצועו, תבע את הנתבעים על סך 200,000 ₪ בטענה ללשון הרע, רשלנות, מרמה ופגיעה בכבוד האדם ובחירותו, בשל עיקול שלא כדין שהודבק לחשבונותיו של התובע. הנתבעים הינם עורכי דין אשר ייצגו את יריבו של התובע במספר הליכים משפטיים. המקרה נובע משורה של אירועים הקשורים לתביעת תביעות קטנות שהגיש התובע נגד הנתבע, אשר נדחתה בסופו של דבר, ותביעה נוספת שהגיש התובע בבית משפט השלום בגין הפרת חוק התקשורת. הנתבע, בהיותו בא כוחו של הצד שכנגד, פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובע לגביית הוצאות משפט שנפסקו ללקוחו. התובע טען כי הנתבעים פעלו שלא כדין ובחוסר תום לב בכך שהטילו עיקול על חשבונו וגרמו לו מבוכה ועוגמת נפש. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובע. נקבע כי הליכי ההוצאה לפועל היו כדין וכי לא חלה על הנתבעים חובה לסגור את התיק. זאת ועוד, הטלת העיקול נכנסה לגדר ההליך המשפטי ומוגנת בחסינות מוחלטת לפי חוק איסור לשון הרע. בית המשפט הדגיש כי עורכי הדין נהנים מתחום אפור של שיקול דעת מקצועי ודחה את תביעת הרשלנות. בנוסף, לנתבעים הייתה הגנה תקפה שכן העיקול התבסס על חוב קיים. גם תביעת התובע בגין לשון הרע נדחתה, שכן העיקול לא פורסם ונפל בגדר ההגנה המוחלטת של הליכים משפטיים. משכך, פסק בית המשפט לטובת הנתבעים, דחה את התביעה והורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעים.