עת"מ 12891-01-21

תקציר

בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת הוועדה המחוזית לדחות בקשה להיתר בנייה ושימוש במבנה על קרקע חקלאית. העותר טען כי יש לבחון את ההחלטה תחת "מבחן המגרש הריק", אך בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה המחוזית הייתה סבירה ובגדר הסבירות, במיוחד נוכח אי התאמתה של התכנית לתכניות תקפות, אי עמידתה בעקרון סמיכות החומות, הרגישות האקולוגית של האזור, וגורמים אחרים. לגבי המבנה הסכים בית המשפט עם הוועדה המחוזית כי הוא יפגע במסדרון האקולוגי ואינו נחשב למבנה צמוד לשטח. בית המשפט הסכים גם עם עמדת הוועדה המחוזית כי השימוש המבוקש – מכירת תוצרת חקלאית – אינו "שימוש חקלאי" כהגדרתו בחוק, וכי התכנית הכוללנית אינה מאפשרת להפקיד את תכניתה של העותרת. בעוד העותרת טענה כי הליך קבלת ההחלטות היה לקוי, בית המשפט מצא כי הכנת הבדיקה התכנונית המקדמית על ידי המתכננת המחוזית ותפקידה לאחר מכן כממלאת מקום יו"ר הוועדה המחוזית לא היוו פגם מספיק כדי לבטל את ההחלטה, במיוחד לאור העובדה שהעותרת לא העלתה התנגדות זו לפני הדיון. בית המשפט דחה גם את טענות העותרת בעניין מהנדס הוועדה המחוזית ולא מצא כל אפליה בהחלטת הוועדה המחוזית. לבסוף, קבע בית המשפט כי יו"ר הוועדה המחוזית סירב, ובצדק, לאפשר פנייה למועצה הארצית, שכן הנושא לא העלה סוגיות בעלות השלכות רחבות או חשיבות ציבורית. אשר על כן, העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם הוצאות משפט למשיבים.