רע"א 141/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות. הבקשה נדחתה משום שלא עמדה בקריטריונים החריגים הנדרשים למקרים כאלה, כפי שהותוו בתקדימים משפטיים קודמים. הטענה העיקרית שהוצגה בבקשה נגעה לפרשנותו של סעיף 5 לחוק הבוררות, אשר השופט קבע כי זכה להתייחסות הולמת בהחלטות קודמות של בית המשפט ולא העלה סוגיות חדשות של עקרונות משפטיים או ציבוריים מעבר לתחום הצדדים המעורבים. זאת ועוד, חלק ניכר מטענות הבקשה הופנו לערעור על ממצאים עובדתיים, שאינם מהווים עילה מוצדקת להתערבות בערכאת הערעור. באשר לטענות המבקשים בדבר סעיף 6 לחוק הבוררות, הדגישה השופטת כי הסכמי בוררות לא חתומים עדיין יכולים להיות תקפים בנסיבות מסוימות, כפי שהוכרו בסעיף 2(2) לאמנת ניו יורק. במקרה דנן, לא הייתה מחלוקת כי בין הצדדים הוחלף הסכם באמצעות דואר אלקטרוני, ושני הצדדים פעלו על פיו. השופט קבע כי הודעות דוא"ל יכולות להיחשב שוות ערך למכתבים או מברקים כאמור באמנת ניו יורק, במיוחד בהתחשב בנסיבות מקרה זה. יתר על כן, המגמה הבינלאומית בפרשנות סעיף 2(2) לאמנה תומכת בגישה גמישה ומרחיבה, תוך התחשבות בהוראות הדין המקומי. לפיכך, אישר השופט את החלטת בית המשפט המחוזי, אשר הכיר בהסכם בוררות תקף בין הצדדים בהתבסס על הסכם קבלנות המשנה שנשלח בדוא"ל ועל התנהלות הצדדים לאחר מכן. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי לא היה עיוות דין בעיכוב ההליכים, שכן אלבקס הסכים מרצונו לתנאי החוזה, לרבות סעיף הבוררות. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צו להוצאות, נוכח העובדה שהמשיבים לא נתנו מענה.