רע"מ 12129-10-15

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשתו של אזרח אריתריאה לחופשה לצורך ערעור על החלטה המחייבת אותו להתייצב במתקן חולות בישראל, בעקבות בקשתו לצו מניעה זמני נגד צו זה. בית הדין לערעורים בתל אביב דחה את בקשתו, בנימוק שסיכויי ההצלחה שלו נמוכים משום שעניינו מתיישב עם טענות טיפוסיות של אחרים במצבו, שבדרך כלל אינן מצדיקות צו כזה. יתר על כן, בית המשפט לא מצא די ראיות רפואיות כדי לתמוך בטענתו בדבר נזק פוטנציאלי ממעצר. המבקש טען כי מצבו הבריאותי מחייב טיפול רפואי מתמשך, אך בית המשפט ציין את היעדר המסמכים המתאימים וציין כי הוא יכול לבקש פטור רפואי עם הגעתו לחולות. בית המשפט הדגיש כי הוראת ההתייצבות בחולות אינה בלתי הפיכה וניתן לשקול אותה מחדש בערעור נוסף. אי ציות של המבקש בעבר נחשב לשיקול דעת עצמי, ופגע באמינות עניינו. בסופו של דבר, בקשתו נדחתה, שכן הוא לא הוכיח נזק חריג או ספציפי להבדיל מתביעות כלליות המועלות בדרך כלל במקרים דומים. ההחלטה משקפת הקפדה על החוק למניעת הסתננות ומדגישה כי תביעות קהילתיות רחבות יותר, ללא ראיות פרטניות קונקרטיות, אינן מצדיקות סעד משפטי זמני.