רע"פ 1596/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לחופשה לצורך ערעור על גזר דין פלילי. הבקשה אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים ממספר סיבות. ראשית, היא אינה מעוררת שאלה משפטית משמעותית או רחבת היקף מעבר לאינטרסים של הצדדים המעורבים. שנית, אין סיכון לעיוות דין או לעוול חמור למבקש. די בנימוקים אלה לבדם כדי לדחות את הבקשה. בנוסף, הבקשה מערערת בעיקר על חומרת העונש שהוטל, והתקדימים מגבילים ערעורים כאלה לנסיבות חריגות של חריגה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת, מה שאין כן כאן. גזר הדין תואם את המדיניות במקרים דומים, בהתחשב בעברו הפלילי המשמעותי של המבקש ובחומרת העבירות שבוצעו. המבקש הורשע בהונאה שיטתית ומתוחכמת באמצעות כרטיסי חיוב, המשקפת זלזול בתוצאות מעשיו. עברו הפלילי העשיר כולל עונשי מאסר משמעותיים בגין עבירות שונות, בסך הכל 96 חודשים. הערכאה הנמוכה יותר שקלה את כל העובדות, לרבות הודאת המבקש, ולא הייתה כבולה לצו עבודות שירות. גם בית המשפט העליון מסכים עם הערכתו של הערכאה הנמוכה יותר בדבר הדמיון בין מקרה זה למקרה ספיאן, כמו גם עם היעדר הצורך בהבחנה. הפוטנציאל השיקומי של המבקש, אף שצוין, אינו מהווה גורם מכריע בהחלטה זו. ככלל, בית המשפט העליון אינו רואה עילה להתערבות, ובקשת רשות הערעור נדחית.