ת"פ 14771-10-14

תקציר

הנאשם הודה בביצוע עבירה של הפרת אמונים, המתייחסת לעבירת תנועה, ולאחר מכן לא הורשע, שכן השופט החליט כי ההרשעה תפגע באופן בלתי מידתי בפרנסתו ובשיקומו. חריג זה נעשה בשל חלקו השולי יחסית של הנאשם בעבירה, נסיבותיו האישיות והעובדה שאינו עובד ציבור. במקום זאת, בחר בית המשפט בקנס של 20,000 ש"ח, שישולם בתשלומים, ובהתחייבות של 10,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירות דומות בתוך שלוש שנים. השופט קבע כי טווח הענישה ההולם לעבירה כזו הוא עבודות שירות או עד 8 חודשי מאסר, ובחר באפשרות הראשונה בשל נסיבותיו הספציפיות של המקרה, תוך התחשבות גם בצורך בהרתעה אישית וכללית. ההחלטה שלא להרשיע את הנאשם הושפעה גם מהודאתו המיידית, משיתוף הפעולה ומהעונש שנבע מניהול ההליך. ככלל, הדגישה השופטת כי האינטרס הציבורי וחומרת העבירה הם שיקולים ראשונים במעלה במקרים מסוג זה, הגוברים על ההיבט השיקומי במקרה זה.