רע"פ 8471/20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה בו הוגש כתב אישום נגד הורים בגין אי דאגה לכך שילדם הקטין בעל הצרכים המיוחדים ילמד בבית הספר, בניגוד לחוק לימוד חובה. בית משפט השלום הרשיע את המבקשים וגזר עליהם חודשיים מאסר בפועל (על תנאי למשך שלוש שנים), קנס של 5,000 ש"ח לכל מבקש (או 40 ימי מאסר במקום תשלום) והתחייבות של 10,000 ש"ח לכל מבקש להימנע מעבירה על חוק לימוד חובה למשך שנתיים. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם על פסק דין זה ועל גזר דינם. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על החלטה זו בפני ערכאה גבוהה יותר, אשר ניתנה, אך רק ביחס לגזר הדין ולא להכרעת הדין. המבקשות טענו כי נפלו פגמים פרוצדורליים בהליך וכי יש להן הצדקות להוציא את בתם מבית הספר. עם זאת, השופט מצא כי בתי המשפט הקודמים שקלו ודחו טענות אלה לעומק, וכי התנהלות המבקשות פגעה בזכותה של בתם לחינוך. השופטת הכירה בחשיבות הבטחת חינוך הילדים ובמטרות חוק לימוד חובה, אך גם הכירה בנסיבות הייחודיות של המקרה, קרי שהמבקשים היו מובטלים ואחראים לטיפול בארבעת ילדיהם, שלשלושה מהם צרכים מיוחדים. השופטת חששה כי העונשים שהוטלו, ובפרט עונשי המאסר המותנים, עלולים בסופו של דבר לפגוע בילדים הקטינים. בעודה מבינה את מצבם הקשה של המבקשות ומשבחת את מסירותן לטיפול בילדיהן, מתחה השופטת ביקורת על חוסר שיתוף הפעולה שלהן עם הרשויות ועל שלילת זכותה של בתן לחינוך. עם זאת, באיזון בין כל השיקולים, וכדי להימנע מפגיעה בילדיו הקטינים של המבקשים, החליטה השופטת להקל בעונש. הקנס לכל מבקש הופחת ל-500 שקל, התחייבויותיו ל-1,000 שקל ועונשי המאסר המותנים בוטלו. השופט הפציר בפונים לשתף פעולה עם הרשויות כדי למצוא פתרון לצרכיה החינוכיים של בתם והזהיר מפני השלכות חמורות אפשריות אם לא ישנו את התנהגותם.