ק"ג 46429-10-20

תקציר

עניינו של הערעור בדחיית ערעור על החלטת מנהל מינהל הגמלאות, שהוא חלק ממשרד האוצר, בעניין זכויותיה הפנסיוניות של המערערת. המערער עבד במוסדות שונים במהלך הקריירה שלו, והפנסיה שלו חושבה על בסיס סך כל תקופת העבודה במוסדות אלה. המחלוקת היא באשר לאופן החישוב בתקופות בהן הייתה המערערת מבוטחת בקרנות פנסיה פרטיות, קרי כללית וק.ג.מ. המערער טען כי אופן חישוב הפנסיה שלו צריך ללכת בעקבות הלכת קוריצקי, המפרשת הסכם המשכיות שנחתם בין הממשלה לבין המוסד לביטוח לאומי. עיקרו של המחלוקת הוא האם הסכם ההמשכיות, החל על עובדים הזכאים לפנסיה תקציבית עם סיום העסקתם כדין, כולל גם את עובדי מוסדותיה הקודמים של המערערת. המדינה טענה כי יש לדחות את הערעור בשל היבטים פרוצדורליים, קרי שהוא הוגש שלא בזמן. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו מאחר שהמדינה עצמה שלחה מכתבים סותרים למערער בנוגע להחלת הלכת קוריצקי בעניינו, וגם המדינה מיקדה את טענותיה בהשלכות הרחבות יותר של המקרה. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי הסכם ההמשכיות במוסד נערך על ידי הרשות המוסמכת לפי חוק הגמלאות וחל ישירות על עובדי המוסד. בית המשפט הדגיש כי ההסכם אינו רק אימוץ החוק אלא בעל מעמד עצמאי משלו. כמו כן, כל שינוי בהסכם חייב הליך ספציפי לפי חוק הגמלאות. לפיכך, הלכת קוריצקי, שפירשה את הסכם ההמשכיות במדינה, חלה גם על הסכם הרציפות במוסד. כתוצאה מכך נדחה הערעור, אך למשיב נפסקו שכר טרחת עורכי דין מהקרנות ומהמדינה, ושילמו כל אחת 5,000 ₪.