בג"צ 8939/22

תקציר

העותר, המשתייך לעתודה האקדמית של צה"ל, הגיש עתירה נגד שיבוצו לתפקיד שלדעתו אינו רלוונטי למקצועו. הוא טען כי התפקיד מחייב אותו לבצע פעולות חשבונאיות, להן לא היה מוסמך, וביקש לקבל פטור משירות קבע. המשיבים, המייצגים את צה"ל, ביקשו לדחות את העתירה מכמה טעמים. הם הדגישו את שיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות הצבא בענייני כוח אדם וקבעו כי הצבתו של העותר סבירה, בהיותה מעוגנת בשיקול דעת מקצועי ובדרישות כוח אדם. בנוסף, ציינו המשיבים כי העותרת לא עמדה בלוחות הזמנים שנקבעו להעלאת טענות אלה ולא כללה צדדים מהותיים בעתירה. לאחר עיון בבקשות שהוגשו, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את העתירה. היא הסכימה עם המשיבים כי לצה"ל שיקול דעת רחב בענייני שיבוץ כוח אדם וכי הצבתו של העותר לתפקיד קצין תקציבים היא החלטה מקצועית שבית המשפט אינו צריך להתערב בה. בית המשפט מצא כי התפקיד דורש הבנה כלכלית וחשבונאית מקיפה, התואמת את הכשרתו של העותר. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי טענת העותר, גם אם תתקבל, לא תוביל בהכרח לביטול התחייבותו לשירות קבע. בית המשפט הדגיש גם את השיהוי בהגשת העתירה על ידי העותרת וקבע כי היא סובלת משיהוי משמעותי, וזו סיבה נוספת לדחייתה. העתירה נדחתה, והעותר חויב לכסות את הוצאות המשיבים.