דב"ע לא/4 - 4

תקציר

פסק הדין דן בערעור על צו שניתן על ידי בית המשפט האזורי בחיפה בגין אי קיום צו ארעי. הערעור הוגש על ידי קבוצת עובדים שנקנסו בגין הפרת צו המניעה הזמני, שאסר עליהם להמשיך בשביתה במקום עבודתם. העובדים טענו כי בית הדין האזורי נעדר סמכות ליתן את צו המניעה, שכן עניינו בסכסוך עבודה קיבוצי שלא בין הצדדים להסכם קיבוצי, ולכן הוא חורג מסמכותו של בית הדין האזורי. עוד טענו כי צו המניעה עצמו אינו תקף, שכן הוא כופה על העובדים לעבוד בניגוד לזכות השביתה שלהם ולחוזי העבודה האישיים שלהם. יתר על כן, העובדים טענו כי צו האכיפה כוון כלפי אנשים שאינם צד לצו המניעה הזמני, ולכן הוא חסר תוקף. בית הדין הסכים עם טענות העובדים והדגיש כי יחסי העבודה הקיבוציים פועלים במישור שונה מיחסי הפרט. בית המשפט קבע כי לבית הדין האזורי אין סמכות ליתן את צו המניעה הזמני, שכן מדובר בהסכם קיבוצי כללי, שיש לדון בו בבית הדין הארצי. צו המניעה, שנועד למנוע את השביתה, נתפס כניסיון לכפות על העובדים לעבוד, תוך הפרת זכויותיהם והשעיית חוזי העבודה האישיים שלהם. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין סכסוכים אישיים לקיבוציים, וציין כי אין לצמצם את האחרונים לסכום של תביעות פרטניות. בנוסף, בית המשפט מצא כי לא ניתן לכוון את צו האכיפה כלפי מי שאינם צד לצו הביניים. פסק הדין הדגיש את הצורך בבהירות ובהקפדה על סדרי הדין בסכסוכי עבודה קיבוציים, בפרט בכל הנוגע לצווי מניעה זמניים. בית הדין הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור והדגיש כי אין לראות בהחלטתו תגמול לעובדים, אלא שמירה על שלטון החוק.