ת"א 3868/03

תקציר

שני אוהדי כדורגל שנפגעו מזיקוק שהושלך לעברם במהלך משחק תבעו פיצויים מהאחראים: מועדון הכדורגל (הנתבע 1), המבטחת שלו (נאשם 2), המשטרה (נאשם 3) והעירייה (נאשם 4) בגין רשלנותם. התובעים טענו כי הנתבעים כשלו בחובת הזהירות שלהם כלפי האוהדים וכי היעדר אמצעי אבטחה נאותים איפשר את התרחשות האירוע. הנתבעים טענו כי הם אינם אחראים למעשה הפלילי של מיידי הזיקוקים האלמונים, כי התובעים אשמים חלקית וכי הנזק שנגרם היה מזערי. בית המשפט פסק לטובת התובעים, והטיל על כל הנתבעים אחריות לרשלנות. נמצא כי לנתבעים הייתה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעים, וכי הם הפרו חובה זו בכך שלא נקטו אמצעי זהירות סבירים למניעת סכנת הכנסת זיקוקים לאצטדיון והשלכת זיקוקים. אמנם הוכר כי חיפושים יסודיים היו יכולים למנוע את האירוע, אך טענת הנאשמים כי חיפושים אלה היו דורשים זמן ומשאבים מופרזים נדחתה בטענה כי היא מבוססת על הנחות שגויות. בית המשפט הדגיש את חשיבות בטיחות הצופים ואת האפשרות ליישם אמצעי אבטחה יעילים, שהצליחו לצמצם את אירועי הזיקוקים באצטדיון בשנים מאוחרות יותר. על המועדון, המבטחת והמשטרה הוטלה אחריות של 40% כל אחד, ואילו לעירייה הוטלה אחריות של 20% בשל מעורבותה הפחותה בענייני בטיחות. הקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין הנזק לא נותק על ידי המעשה הפלילי, כפי שהיה צפוי. לא נמצא כי התובעים תרמו לנזקם, שכן הייתה להם זכות לצפות מהנתבעים להבטיח את ביטחונם. לתובעים נפסק פיצוי בגין נזקיהם, כאשר התובע 1 קיבל 1,785 ₪ בתוספת הפרשים צמודים וריבית בגין אובדן השתכרות, 12,500 ₪ בגין נזק לא ממוני ו-600 ₪ בגין רכיבי נזק נוספים. לתובע 2 נפסקו 12,000 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר, 30,000 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידי, 40,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ו-4,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. הנתבעים חויבו לשלם סכומים אלה ביחד ולחוד, בצירוף 20% שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כנדרש בחוק. הסכומים היו אמורים להיות משולמים עד 31 בינואר 2008.