עמ"נ 10/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת ארנונה בין מגדל אצות משיב לבין המערערת, רשות מקומית. המחלוקת המרכזית נסובה סביב סיווג הנכס של המשיב לצורכי מס, כאשר הרשות המקומית ביקשה לסווג מחדש את הנכס, מה שהוביל להעלאת מס משמעותית. המשיב טען כי מהלך זה נוגד את חוקי ההקפאה, וכי יש להותיר את הסיווג כפי שהוסכם בשנת 1993 וקיבל תוקף בהחלטה קודמת של ועדת הערר. עם זאת, השופט קבע כי הרשות המקומית יכולה לתקן את מה שלטענתה היה טעות בסיווג מבלי להפר את חוקי ההקפאה, וכי ההחלטה משנת 1993 אינה מחייבת את הסיווג ללא הגבלת זמן. ההיבטים המשמעותיים יותר של פסק הדין התמקדו באי-סדרים פרוצדורליים ביחס לוועדת הערר שהכריעה בערעורו של המשיב על הסיווג מחדש. ראשית, השופטת הסכימה עם טענת המערערים כי יש לבטל את החלטת הוועדה משום שהיא מורכבת משני חברים בלבד, בעוד שהחוק קובע הרכב של שלושה חברים. השופט קבע כי טעות פרוצדורלית זו מבטלת את ההחלטה, למרות הסכמות הצדדים לנהל את ההליך בהרכב מצומצם יותר, ולמרות טענותיהם הסותרות של המערערים בתיק קודם. שנית, השופט קיבל את טענת המערערים כי ועדת הערר הפרה את הצדק הטבעי בכך שהתייעצה עם מומחים מבלי שנתנה לצדדים הזדמנות להגיב. הדבר היווה פגם יסודי שהצדיק משפט חוזר. השופט הדגיש את אופייה השיפוטי של ועדת הערר ואת הדרישה לדבוק בעקרונות יסוד של הגינות, אשר הופרו במקרה זה. לסיכום, דחה השופט את טענותיו המקדמיות של המשיב ומצא כי החלטת ועדת הערר בטלה בשל אי סדרים פרוצדורליים. לפיכך הוחלט לכנס מחדש את הדיון בפני ועדת ערר שהוקמה כדין, כדי להבטיח הליך הוגן לשני הצדדים. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים וללא צו להוצאות.