עת"מ 18943-01-18

תקציר

העותר, שהיה דייר הזכאי לדיור ציבורי, הגיש עתירה נגד התנהלות העירייה בניסיון לגבות חוב נטען בגין ארנונה, מים וביוב משנת 2000. העותרת טענה כי היא אינה אחראית לחוב, שכן פינתה את הדירה בשנת 2012 והודיעה על כך לבעל הבית, עמידר. עוד טענה כי החוב התיישן, שכן העירייה לא נקטה בפעולות גבייה אקטיביות לאורך השנים, וכל אזהרות או דרישות שנשלחו אליה לא היו יעילות שכן הן לא הגיעו אליה – נודע לה על החוב רק בשנת 2016 כאשר הוטל עיקול על חשבון הבנק שלה. בית המשפט בחן את טענות הצדדים ומצא התנהלות פסולה ומחדלים ארוכי שנים מצד העירייה בגביית החוב הנטען. העירייה לא הציגה ראיות או מסמכים משכנעים לסתור את טענות העותר ולא הצליחה להבהיר את התקופה אליה התייחס החוב וכיצד הצטבר לסכומים כה גדולים. יתר על כן, ההודעות והדרישות שנשלחו לעותרת לא רק נשלחו לכתובת שפינתה לפני שנים, אלא גם לא היו ברורות והכילו סכומי חוב משתנים. בית המשפט הגיע למסקנה כי העירייה ויתרה על זכותה לגבות את החוב בכך שפעלה ברשלנות ובחוסר סבירות. בית המשפט קיבל את העתירה והורה על ביטול החוב שנצבר לעותרת, החל משנת 2000, וכן על העיקול המנהלי על חשבון הבנק שלה. בנוסף, חויבה העירייה לשאת בהוצאות המשפט של העותר, בסך 10,000 ₪.