תא"מ 849-02-15

תקציר

בין משכיר לשוכר התגלעה מחלוקת על השכרת דירה. השוכר, שהשכיר את הדירה לעצמו ולמשפחתו, טען כי היו פגמים שונים בדירה, לרבות עובש, שהצדיקו את החלטתו החד צדדית לנכות סכומים מסוימים מהמחאות שכר הדירה שלו. המשכיר, שהפחית את דמי השכירות כדי להיענות לבקשות השוכר, דרש את מלוא סכום דמי השכירות המגיעים, יחד עם עלויות נוספות, ופתח שני תיקי הוצאה לפועל נגד השוכר כאשר האחרון ביטל את הצ'קים. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי רבים מהליקויים עליהם טען השוכר לא הוסתרו והיה צריך להבחין בהם בבדיקת הדירה. משכך, השוכר שכר את הדירה כשהוא מודע לנושאים אלה ולא יכול היה לתבוע אותם מאוחר יותר כהצדקה לאי תשלום. יתר על כן, השוכר לא הוכיח כי עשה מאמץ כלשהו למצוא דירה אחרת, למרות שהייתה לו אפשרות לסיים את החוזה בהתראה של 60 יום בשל מצבה הרפואי של בתו – טענה שבית המשפט מצא אמינה. בית המשפט קבע כי חובת תשלום דמי השכירות היא חיוב עצמאי, שאינו קשור למצב הדירה, וכי פעולות השוכר לא נעשו בתום לב. השוכר גם לא הוכיח די הצורך חלק מהעלויות שביקש להחזיר. השופט קיבל את חישוב החוב על ידי המשכיר, שהיה מפורט ואמין, וקבע כי חישובי השוכר נעדרים ראיות לתשלום. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי השוכר חייב למשכיר 12,141 ₪, המייצגים את יתרת דמי השכירות המגיעים לו, והורה על תשלום סכום זה. אחד מתיקי ההוצאה לפועל נסגר, ואילו שווי החוב של השני הותאם בהתאם. כמו כן חויב השוכר לשלם הוצאות משפט בסך 2,500 שקל, שנוספו לחוב פסק הדין. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים ביום 30.3.2016.