ד"נ 27/76

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה לבית המשפט העליון נגד החלטת המשיב לשלול מהעותר את הזכות לייצא שקדים ופקאנים. העותר, שכבר ייצא פירות מסוגים שונים, ביקש צו שיאפשר להם לייצא גם את שני סוגי הפירות הללו, לפי סעיף 31(ג) לחוק מועצת הפירות (ייצור ושיווק), תשל"ג-1973. החוק המדובר מעניק זכויות יצוא בלעדיות של פירות מסוימים למועצה לייצור ושיווק פירות. עם זאת, סעיף 31(ג) קובע חריג למי שעסק ביצוא סוגים מסוימים של פירות לפני חקיקת החוק. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט י' כהן, קבעה כי העותרת לא עמדה בתנאים הקבועים בסעיף 31(ג) משום שיצוא השקדים והפקאנים היה עסקה חד פעמית המונעת משיקולים חיצוניים ולא חלק מעסקיה הרגילים. לפיכך, העתירה לדיון נוסף התקבלה, ובית המשפט הורה למשיבה להתיר לעותרת לשמש יצואנית של פירות אלה. השופט שמגר, בחוות דעת חולקת, טען כי יש לפרש את הביטוי "עסקי יצוא" בסעיף 31(ג) כ"יצוא במשלח יד", ללא קשר לכוונת היצואן או לתדירות היצוא. לטענתו, כוונת המחוקק הייתה להגן על פרנסתם של אלה שכבר עוסקים ביצוא וכי יש לאפשר לעותרת להמשיך לייצא שקדים ופקאנים. החלטת הרוב, שהתבססה על פרשנות מצמצמת של החוק, ספגה ביקורת על כך שלא הגנה כראוי על זכות היסוד לחופש העיסוק. פסק הדין דחה את העתירה ואישר את החלטת המשיב, תוך חיוב העותר בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.