רע"א 6872/05

תקציר

המקרה דנן במבקש שבבעלותו מחצית מנכס מגורים בסביון, המשועבד לטובת משיב בשל חוב של כ-1.2 מיליון דולר. החוב הוביל להליכי הוצאה לפועל שיזם המשיב בשנת 2002 כאשר המבקש לא עמד בפירעון. במקביל, הגישו המבקש וחברה שהוא מנהל תביעה נגד המשיב ובנק דיסקונט, בדרישה לפיצויים בסך 10 מיליון ש"ח בגין נזקים לכאורה לעסקי היהלומים שלהם בשל שיקים כוזבים ומכירת בטוחות בשווי נמוך. טענה זו הובילה את המבקש לבקש עיכוב הליכי ביצוע המשכנתא. אולם, בקשה זו נדחתה, כמו גם בקשה דומה שהגישה בתו של המבקש, שטענה כי ירשה זכויות בנכס וביקשה בעבר לבטל את שטר המשכנתא. בקשתה של הבת לסעד זמני נדחתה בשנת 2004, ועיכובים בהגשת בקשות נוספות לסעד על ידי המבקש החלישו את עניינו. בית המשפט מצא כי השיהוי הממושך מצביע על היעדר צורך בסעד זמני מנקודת מבטו של המבקש. בנוסף, ציין בית המשפט כי הנכס הושכר משנת 1997 ולא שימש את המבקש למגוריו. עובדה זו, בשילוב עם פגיעה כלכלית פוטנציאלית בבנק וצבירה מתמשכת של ריבית על חובו של המבקש, הביאו את בית המשפט לדחות את בקשת רשות הערעור. בעקבות זאת הורה בית המשפט למבקש לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.