עמש"מ 17061/09

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בעבירות אלימות ובהמשך הועמד לדין משמעתי. הוא טען כי הרשעתו אינה כרוכה בקלון ולכן אינה מצדיקה הרשעה לפי סעיף 17(6) לחוק המשמעת. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי מעשי האלימות החמורים היו מגונים מבחינה מוסרית ושיקפו באופן שלילי את השירות הציבורי. המערער, ששימש ככרוז במסגד, היה אמור לעמוד בסטנדרט התנהגות מסוים כשליח ציבור, ומעשיו פגעו בתדמית שירות המדינה. בית המשפט הסתמך על מספר פסקי דין קודמים כדי לתמוך בהגדרתו ל"חרפה" וביישומה במקרה זה. בית המשפט שקל גם את נסיבותיו האישיות של המערער, הכיר בהן כגורמים מקלים, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי חומרת עבירותיו גוברת על שיקולים אלה. זאת ועוד, בית המשפט דחה את הטענה כי חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות מייתר את הצורך בפיטורים. באשר לטענת המערער בדבר "כפל ענישה", הסביר בית המשפט כי הליכים משמעתיים משרתים תכלית שונה מהליכים פליליים, המצדיקים הטלת תוצאות נפרדות. בית הדין מצא את גזר הדין וגזר הדין של בית הדין למשמעת כסבירים ומאוזנים כראוי, ולפיכך דחה את ערעורו של המערער, ביטל את עיכוב הביצוע ואישר את פיטוריו משירות המדינה. החלטה זו התקבלה לאחר בחינה מדוקדקת של מכלול הנסיבות והתקדימים המשפטיים הרלוונטיים.