פש"ר 34017-10-17

תקציר

השופט גיל דניאל פסק לטובת בקשת המנהלים המיוחדים לחייב את המשיבים, בהם החייב, שני בניו בר ובן רייטמן, וחברו של החייב, עו"ד אייל רייף, להשיב את הכספים שהתקבלו ממכירת שתי דירות הרשומות על שם הבנים. השופט הגיע למסקנה כי הדירות היו בבעלות החייב, והבנים היו בעלים סמליים בלבד. בנוסף, קבעה השופטת כי הכספים ממכירת הדירות נשלטו על ידי החייב והועברו לעו"ד רייף כחלק ממזימה מתוחכמת להבריח את הכספים מהישג ידם של הנושים, שבוצעה בסיוע אקטיבי של הבנים. תוכנית זו יצאה לפועל לאחר שהוצא צו כינוס נכסים נגד החייב בתום הליך משפטי ממושך שיזמה חברה סינית שהחייב הפך לחדל פירעון. עיתוי העברות הכספים הוא נדבך מכריע בקביעת חבות המשיבים. בעוד שהעברת הכספים ממכירת הדירה שנרשמה על שמו של בר בשנת 2015 לא הייתה כרוכה בחבות כלשהי, כפי שהתרחשה לפני צו הכינוס הכספי, העברת הכספים ממכירת הדירה השנייה, שנרשמה על שמו של בן בשנת 2017, הייתה הפרה ברורה של צו הכינוס הכספי. לכן, על כל הצדדים המעורבים בהעברה זו להחזיר את הכספים לקרן כינוס הנכסים. אשתו של החייב, שלא הגישה תגובה, לא נמצאה אחראית, והבקשה נגדה נדחתה. ככלל, השופט ראה את מעשיהם של החייב, בנו בן ועו"ד רייף כחמורים, והצו חייב אותם להשיב לקופת הכינוס ביחד ולחוד סך של 1,399,000 שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. בנוסף, חויב כל אחד מהם לשלם הוצאות בסך 11,700 שקל למנהלים המיוחדים, כאשר לא נפסקו הוצאות למי מהצדדים בגין הבקשות נגד אשתו ובנו בר של החייב.