עת"מ 20905-03-17

תקציר

פסק הדין דן בערר של בזק על דחיית בקשתם להיתר בנייה על ידי הוועדה המקומית. בזק רצתה להקים תורן של 31 מטר לאנטנות על מבנה קיים של 16 מטר לצרכים הנדסיים. הוועדה המקומית סירבה לבקשה, בנימוק של שיקולים אסתטיים וסביבתיים, וכן בשל הפגיעה בנוף ובגובה התורן באזור מגורים. בזק טען כי על ועדת הערר להתערב מאחר שהחלטת הוועדה המקומית אינה סבירה וחורגת מסמכותה, מה גם שהבקשה דבקה בהוראות תמ"א 36. עם זאת, ועדת הערר, הפועלת הן כמוסד תכנון בכיר והן כגוף מעין שיפוטי, ניהלה הליך מינהלי תקין והגיעה להחלטה סבירה. נמצא כי ניתן לספק את צרכיה ההנדסיים של בזק ללא התורן החדש, וכי השיקולים הנופיים והאדריכליים חשובים יותר במקרה זה. השופט הסכים עם החלטת ועדת הערר והדגיש כי היא מבוססת על שיקולים תכנוניים תקפים הנגזרים מתמ"א 36. עוד הדגישה השופטת כי למוסדות התכנון שיקול דעת לדחות בקשות גם כאשר הן תואמות תכניות בנייה, ובמקרה זה איזנה ועדת הערר בזהירות בין זכויותיה של בזק לבין האינטרסים הציבוריים. בנוסף, דחה השופט את טענת בזק כי התורן החדש יפחית את מספר האנטנות הגבוהות, וציין כי ההעדפה היא למספר אנטנות נמוכות בשטח בנוי. העתירה נדחתה, ובזק חויב לשלם 10,000 שקל שכר טרחת עורך דין הן לוועדת הערר והן לוועדות המקומיות, וכן 4,500 שקל לכיסוי הוצאות נציגי השכונה שנכחו בדיון.