ת"ש 5/96

תקציר

במקרה של שתי חנויות מושכרות בראשון לציון, ביקשו המבקשים, כבעלי נכסים, להעלות את דמי השכירות לשוכרים, קמחי וביטון, בהתבסס על פיתוח השטח לכאורה. חוזה השכירות של קמחי, שמקורו בשנת 1970, ושל ביטון, משנת 1976, קבע תחילה דמי שכירות נמוכים, אשר למרות שעודכנו בהתאם לחוק הגנת הדייר, לטענת המבקשים היו מיושנים עקב שינויים משמעותיים ביישוב. הם הגישו בקשות לפי סעיף 57(2) לחוק הגנת הדייר, בבקשה להעלות את דמי השכירות של 1,000 ש"ח ו-2,500 ש"ח בהתאמה, בנימוק של שיפור התשתיות, הצמיחה המסחרית והעלייה בדרישות השוק מאז 1980. עם זאת, טענו המשיבים כי תנאי האזור ירודים, כאשר בעיות תחזוקה וקניונים חדשים מושכים לקוחות משם, ובכך סותרים את טענות המבקשים בדבר כדאיות מוגברת. בית המשפט מצא כי המבקשים לא הצליחו לבסס את טענותיהם לשינויים משמעותיים המשפיעים על דמי השכירות מאז העדכון המשפטי האחרון. עדויותיהם של המומחים היו חסרות יסודיות ולא התיישבו באופן משכנע עם הטענות בדבר התפתחויות באזור המשפיעות על שווי שכר הדירה, תוך התעלמות ספציפית מדיירות מוגנות קיימות ומדינמיקת שכר הדירה שלהן. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את הבקשות, אישר את דמי השכירות הנוכחיים וגזר על המבקשים כיסוי הוצאות משפט, תוך הדגשת הצורך בראיות קונקרטיות בעת בקשת התאמות שכר דירה בהתבסס על נסיבות חיצוניות משתנות.