ע"פ 400/81

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בשני סעיפים: נשיאת נשק ושיבוש הליכי משפט. האישום הראשון מתייחס לרכישת אקדח ורימוני יד על ידי המערער, אשר נמכרו לאחר מכן על ידי אחיו. האישום השני מתייחס לניסיונו של המערער לשבש את הסדר בכך שביקש מאחד המעורבים להסתיר את כל כלי הנשק והתחמושת שברשותו במהלך חקירת משטרה. טענת התביעה התבססה על הצהרות כתובות שמסרו שניים מעדי התביעה במשטרה, שסתרו את עדותם בעל פה בבית המשפט. המערער טען כי אין לקבל אמירות אלה כראיה, וכי אין הן מפלילות בהיותן עדות שמיעה. בית המשפט העליון קבע, כי החלטתו של בית משפט קמא לקבל את האמירות כראיה לפי ס' 10א לפקודת הראיות התקבלה בצדק, שכן התקיימו התנאים לקבילותן. עוד קבע בית המשפט כי ניתן להשתמש באמירות אלה, לאחר קבלתן, כדי לאשש זו את זו, וכי ניתן להחיל את הוראות ס' 10א ו-11 לפקודה במקביל. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התיקון לס' 144 לחוק העונשין הסיר את הצורך של התביעה להוכיח כי כלי הנשק תקינים - די היה להראות כי המערער החזיק בהם ללא רישיון. בית המשפט מצא כי התביעה הוכיחה די הצורך את שני האישומים, וכי הרשעתו של המערער הייתה כדין. לפיכך נדחה הערעור על ההרשעה. בית המשפט גם לא מצא עילה להתערב בעונש שהוטל, ודחה את הערעור כולו.