ערר 38/10

תקציר

המחלוקת היא על הקמת מבנה מגורים עם בריכת שחייה על מגרש בבעלות המשיבים, הסמוך למגרש של המערערים. המערערים התנגדו לתכניות הבנייה של המשיבים בנימוקים של שיקולים בטיחותיים וסביבתיים. הוועדה המקומית קיבלה חלקית את טענות המערערים אך לא אישרה את עמדתם במלואה. לאחר מכן הגישו המערערים ערעור. סוגיות המחלוקת העיקריות הן חניון המשיבים, שלטענת המערערים אינו בטיחותי וחורג מהתכניות המאושרות, וקיר תמך בין שני המגרשים. הוועדה מצאה כי מיקומו של החניון אכן סותר את הוראות התכנון וכי המשיבים לא הצדיקו את הצורך בהקלה, מה גם שהוא פגע בקניינו של המערערים. זאת ועוד, קבעה הוועדה כי עבודות המילוי והבנייה של המשיבים גרמו נזק למגרש של המערערים וכי התנהגותם אינה מצדיקה סטייה מהתכניות המוסכמות. לפיכך פסקה הוועדה לטובת המערערים, והורתה למשיבים להעתיק את החניון לצד המערבי של נכסיהם ולהשיב את קיר התמך למצבו הקודם, ובכך אילצה את המשיבים להרוס את הבנייה הנוכחית.