ע"א 2026-02-16

תקציר

השופטת, אסתר הלמן, דחתה את הערעור על החלטת בית משפט קמא, שקבע כי לא הוכחה העילה לקיומה של זכות לדיור זמני או לדיור מוגן. השופטת הסכימה עם קביעתו העובדתית של בית משפט קמא, לפיה המערערת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת התגוררה בדירה בעת פינויה. השופט הדגיש כי ערכאת הערעור אינה ששה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא וכי על המערער מוטל נטל ההוכחה. טענת המערערת כי שגה בית משפט קמא בקבלו את טענות המשיבים הוזכרה בקצרה בכתב התביעה ולא הייתה מבוססת דיה. זאת ועוד, השופט מצא כי חוסר אמינותה של המערערת והסתירות בעדותה תומכים במסקנתו של בית משפט קמא. בנוסף, דחה השופט את בקשת המערער להציג ראיות נוספות בשלב הערעור, בנימוק של היעדר הצדקה לשיהוי והיעדר חשיבות חד משמעית של הראיות. השופט הסכים גם עם דחייתו של בית משפט קמא את טענות המערערת בדבר הנזק שנגרם עקב הימנעותם הנטענת של המשיבים מלפעול בתום לב. לבסוף, קבע השופט כי יש לדחות את הערעור והורה למערערת לשאת בהוצאות המשפט, בסך 10,000 ₪, שישולמו לשני המשיבים במשותף. השופט טאהא ערפאת והשופטת רננה גלפז מוקאדי הסכימו עם ההחלטה.