ע"א 2934/93

תקציר

בית המשפט העליון פסק לטובת המערער, שנפגע קשה בתאונת דרכים שהייתה גם היא תאונת עבודה, וכתוצאה מכך נגרם שיתוק של כל ארבע הגפיים, הפרעות דיבור ובעיות בריאותיות משמעותיות נוספות. המערער, בשל אילוצים כלכליים והיעדר תמיכה משפחתית, שהה במוסד סיעודי גריאטרי, אם כי עדות מומחה המליצה על מסגרת ביתית כמתאימה יותר לשיקום. בית המשפט המחוזי החליט תחילה על פיצוי מתוך הנחה שהמערערת תישאר ממוסדת. עם זאת, בית המשפט העליון הפך החלטה זו, תוך הדגשת העיקרון של החזרת הקורבן למצבו הקודם, אשר, במקרה זה, העדיף סביבה ביתית למרות עלויות גבוהות יותר. בית המשפט הדגיש את חוסר ההתאמה של השוואת אמות המידה לפיצויים מדיני הרווחה לתביעות נזיקין, והדגיש כי פיצוי נזיקי צריך לשאוף להשיב באופן ריאלי את מצבו של הנפגע קרוב ככל האפשר למצבו הקודם. בנוסף, פסק הדין המליץ כי גם בהיעדר משפחה, יקבל המערער פיצוי המאפשר טיפול ביתי וקבע כי עם החזרת התיק לבית המשפט המחוזי יש לחשב מחדש את הפיצוי בהתאם לשהותו בבית. בית המשפט אף הציע לשקול תשלומי פיצויים תקופתיים והורה כי הפיצוי השוטף יחושב ממועד פסק הדין המחודש, אלא אם כן המערער יעבור לביתו מוקדם יותר. הערעור התקבל והוחזר לבית המשפט המחוזי לבחינה מחודשת, תוך חיוב המשיבים בהוצאות המשפט של המערער ובשכר טרחה נוסף.