ת"א 25237-12-11

תקציר

הנאשם הורשע בשורה של סעיפים של אונס ומעשה מגונה בתובע, בן דודו, שהיה בן 11 עד 18 בעת ביצוע העבירות. בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר עליו שבע וחצי שנות מאסר והורה לו לשלם לתובע 100,000 ₪. בעקבות זאת הגישה התובעת תביעה נגד הנתבע, בדרישה לפיצוי נוסף בגין נזקי מעשי האונס. עם זאת, התברר כי התובע והנתבע חתמו על הסכם, בנוכחות עד ורב, לפיו הנתבע ישלם לתובע 220,000 ₪ וכי עם קבלת סכום זה, לא יהיו לתובע טענות נוספות כנגד הנתבע. התובעת טענה כי ההסכם אינו תקף משום שהוא נוגד את תקנת הציבור ונעדר תמורה. בית המשפט מצא כי ההסכם תקף וכי התובעת הייתה מודעת לפרטיו והסכימה להם. למרות שהנתבע הפר את ההסכם בכך שהמשיך ליצור קשר עם התובע, בית המשפט קבע כי המוצא המשפטי המתאים להפרה כזו הוא ביטול החוזה, דבר שהתובע לא ביקש. תחת זאת, התובעת הגישה תביעת נזיקין, תוך התעלמות מהתחייבויותיה החוזיות. משכך, דחה בית המשפט את תביעתה של התובעת, וציין כי היה עליה לבקש את ביטול ההסכם וכי התחייבויותיה החוזיות נותרו בעינן. השופטת הביעה הזדהות עם עוגמת הנפש והכאב של התובעת, אך ציינה כי החוק לא הותיר ברירה אלא לדחות את תביעתה.