ת"א 24034-07-14

תקציר

התובע, שייבא רכב מחו"ל לשימוש אישי, תבע את הנתבעת, רשות המסים, בגין מחלוקת לגבי שווי הרכב, שקבעה את גובה המס החייב. התובע טען כי רשות המסים קבעה באופן שרירותי את שווי הרכב על 32,068 אירו, למרות שהתובע הגיש מסמכים תקפים המוכיחים את מחיר הרכישה בפועל של הרכב בסך 22,500 אירו. הנתבעים טענו כי השווי המוצהר היה בלתי סביר ובלתי מוצדק, מה שהוביל אותם להעריך באופן סביר את השווי ב-32,068 אירו. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ומצא כי התובע לא הוכיח את מחירו האמיתי של הרכב. מחירו המוצהר של התובע לא עלה בקנה אחד עם הסכומים הנקובים בהסכם השירות שהיה לו עם עוסק, אותו נמנע התובע מלגלות לעמיל המכס. כמו כן, קיבל בית המשפט את הסברו של הנתבע בדבר קביעת שווי הרכב, ומצא אותו סביר. עוד קבע השופט כי החלטת הנתבעת לפסול את הערך המוצהר הייתה מוצדקת בשל הפרש המחירים הקיים ואופיים המבלבל של הסכומים ששולמו במסגרת הסכם השירות. התובע לא עמד בנטל ההוכחה, ובית המשפט לא מצא עילה להתערב בהליך קבלת ההחלטות של הנתבעת. בעקבות זאת נמחקה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 7,500 ₪.