בע"מ 6960/23

תקציר

במקרה הנדון, בית המשפט דן בשאלה האם "ערעור שכנגד" מותר בהליכים בדיני משפחה לאחר שחלף המועד האחרון לערעור רגיל, לפי תקנות דיני משפחה. באופן מסורתי, ערעור שכנגד מאפשר למשיב להגיש ערעור לאחר הערעור הראשוני של הצד שכנגד, ובכך מאריך את פרק הזמן המקורי לערעור. תקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי אפשרה ערעורים שכנגדיים כאלה במשפט האזרחי הכללי. עם זאת, עם חקיקתן של תקנות חדשות בתחום דיני המשפחה, הוחרג סעיף זה בענייני משפחה. בית המשפט הדגיש כי התיקון מינואר 2023 מונע במפורש את תחולתה של תקנה 137 בתיקי משפחה, ובכך למעשה מבטל את הזכות לערעור שכנגד בהקשר זה כדי לייעל את ההליכים ולצמצם את ההתדיינות בבתי המשפט לענייני משפחה. דברי ההסבר לתיקון מאשרים כוונה זו, במטרה למנוע הארכות מיותרות בהתדיינויות משפחתיות, ומחזקים את האפשרות של כל צד לערער בתוך חלון זמן של 45 יום, בהתאם למטרות התקנות החדשות להגביר את היעילות ואת מהירות הפתרון בסכסוכי משפחה. משכך, בצדק נדחה ערעורו המאוחר של המערער על ידי בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מאשר את אי קיומה של זכות פרוצדורלית לערעור שכנגד בתיקי דיני משפחה לפי התקנות המתוקנות. הערעור נדחה פה אחד ללא השלכות של הוצאות בשל אופייה העקרוני של השאלה המשפטית.