ע"א 20101-07-10

תקציר

פסק הדין דן בפיצויים המגיעים למתנחלים שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות. החוק קובע שני מסלולי פיצוי: מסלול א' לבעלי בתים ומסלול ב' למי שמרכז חייו היה ביישוב המפונה. מסלול ב' מציע תגמול גבוה יותר ממסלול א'. המחלוקת העיקרית היא האם המערערים, שהם חברי מושב שיתופי, זכאים לפיצוי הגבוה יותר של מסלול ב'. ועדת הזכאות החליטה מלכתחילה שלא, ובית המשפט המחוזי הסכים לכך, ופירש את המונח "עיזבון" באופן שאינו כולל את המערערים. המערערים ערערו על החלטה זו. בית המשפט, לאחר שבחן את הטענות, מקבל את מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי החלטות ועדת הזכאות כפופות לחוק ומפרש את המונח "בית מגורים באחוזה" שבסעיף 3(א)(1) כבית שהוא חלק מעיזבון המיועד לשימוש חקלאי ונמסר למתיישב לפרנסתו. בית המשפט מציין את כוונת המחוקק לקשור את הדירה לחווה חקלאית ואת הקשר הארגוני של בעל הבית לעזבון. מאחר שעמדת המערער מתעלמת מכוונה זו, ערעורם נדחה. הם אינם זכאים לפיצוי המוגדל של מסלול ב'. דחיית הערעור נובעת גם מכך שהמערערים לא טענו לאי חוקתיות נוסח הסעיף, אלא רק לפרשנותו. בנוסף, בית המשפט מציין כי תיקון מס' 4 לחוק ההתנתקות, שהתקבל לאחר מתן פסק הדין, מקנה זכות נוספת לפיצוי לתובעי מסלול א', אך מחייב אותם לוותר על תביעות אחרות נגד המדינה. בית המשפט מוצא דרישה זו בעייתית ועלולה לפגוע בזכות הגישה לערכאות. פסק הדין בטל, והמערערים נושאים בהוצאות המשיב, בסך 3,000 ₪.