ת"א 116-07-18

תקציר

התובעת, שרכשה דירה מהנתבעת, תבעה את האחרונה על כך שלא עמדה בהתחייבויותיה החוזיות. התובעת טענה כי הנתבעת לא מסרה את הדירה במועד וכי בעת מסירתה היו בה פגמים ומחדלים שונים המנוגדים להסכם ולסטנדרטים החלים. בנוסף, טענה התובעת כי ערך הדירה ירד עקב הפעלת עסקי מזון והסעדה בקומה המסחרית של הבניין, דבר שגרם למטרדי רעש וריח. בית המשפט קבע כי לא הוכח שלנתבע יש חובות אישיות כלשהן כלפי התובע ולכן דחה את התביעה נגדו. באשר לנתבעת התאגיד, בית המשפט מצא כי היא לא עמדה בחלק מהתחייבויותיה על פי ההסכם. לגופו של עניין, היא הורתה לנתבעת לשלם לתובע סך של 235,372 ₪, מתוכם 60,372 ₪ בגין ליקויי בנייה, 145,000 ₪ בגין ירידת ערך הדירה עקב הפעלת עסקי מזון והסעדה, ו-30,000 ₪ בגין ירידת ערך הדירה שנגרמה בשל גודלו הלא מספק של מקום החניה המיועד. סכום זה כלל גם ריבית סטטוטורית על סך 2,500 ש"ח לחודש בגין שבעת חודשי האיחור במסירת הדירה, שבית המשפט מצא כפיצוי החודשי המתאים בנסיבות העניין. בית המשפט אף הורה לנתבעת לתקן את מפגע הריח שהשפיע על דירת התובעת בתוך 120 יום וקבע כי התובעת אינה זכאית לכל פיצוי נוסף בגין איחור במסירה, שכר טרחת עורך דין, דמי ערבות בנקאית או זיכויים קצרים לכאורה. כל צד חויב לשאת בהוצאות המשפט שלו, בתוספת 24,000 ₪ לתובע ו-25,000 ₪ לנתבע בשכר טרחת עורך דין.