ע"א 830/08

תקציר

מדובר בסכסוך נדל"ן בין רינגל לרוזנברג. החברה של רינגל, גני אשכול, רכשה את חלקו הדרומי של מגרש בקריית מוצקין בשנת 2001. מאוחר יותר ניהל רינגל משא ומתן לרכישת חלקו הצפוני של המגרש מאדם בשם סאקלר, כדי שניתן יהיה לפתח את שני החלקים יחד. בינואר 2002 הציע רינגל לרוזנברג להיות שותף בעסקה. בפברואר הם חתמו על מסמך המתווה את התנאים הרחבים של ההסכם ביניהם, ובאפריל רכשו רוזנברג וילדיו את המגרש הצפוני מסקלר. רינגל ורוזנברג התכוונו להקים בניין עם שבע יחידות דיור על המגרשים המשותפים, אך הם לא הסכימו על תנאי השותפות ביניהם, והפרויקט מעולם לא יצא לדרך. שני הצדדים הגישו תביעה זה נגד זה בבית המשפט, בדרישה לפיצויים. רינגל טען כי רוזנברג הפר את ההסכם ביניהם, ואילו רוזנברג טען מנגד כי רינגל הפרה את התנאים ומנעה את התקדמות הפרויקט. בית משפט קמא מצא כי שני הצדדים אשמים בכישלון הפרויקט. נקבע כי מסמך שנחתם בין הצדדים ביום 21.2.02 מהווה הסכם מחייב, אליו יש להוסיף משא ומתן נוסף. בית המשפט פסק פיצויים בשיעור של 60% לרוזנברג ו-40% לרינגל, בהתבסס על קביעתו כי שני הצדדים לא שיתפו פעולה ופעלו בתום לב. רוזנברג ערער וטען כי חישוביו של בית משפט קמא היו שגויים, ואילו רינגל ערער בערעור נגדי, וטען כי היה על בית המשפט למצוא את רוזנברג כאחראי הבלעדי לכישלון הפרויקט. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי מסמך פברואר מהווה הסכם מחייב. היא גם הסכימה עם חלוקת האחריות של בית משפט קמא, וציינה כי שני הצדדים פעלו בחוסר תום לב. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה שתי טעויות בחישוביו של בית משפט קמא, אותן תיקנה. ראשית, היא קבעה כי יש להפחית מע"מ משווי תמורת המכירה הצפויה, מה ששינה את סכום הבסיס המשמש לחישוב הנזקים. שנית, היא קיבלה את שיטת החישוב שהוצעה על ידי בית משפט קמא בהחלטה נפרדת, אשר לקחה בחשבון את הסכומים שכל צד כבר שילם עבור נזקיו. לאחר ביצוע תיקונים אלה, בית המשפט חייב את רוזנברג לשלם לרינגל 34,991 דולר, בתוספת הוצאות משפט בסך 12,000 $.