ת"א 532/07

תקציר

פסק הדין דן בתוצאותיה של תאונת דרכים שהביאה למותו של עמאר אחמד בשנת 2006, שלא היה מבוטח באותה עת. תביעת הפיצויים הופנתה כלפי הנהג הנוסף המעורב וחברת הביטוח שלו. בעוד התלויים של המנוח הגיעו להסכם פשרה עם חברת הביטוח, נדונה יתרת תביעת העיזבון נגד הנהג וחברת הביטוח שלהם. נקודת המחלוקת העיקרית נסובה סביב שיטת חישוב הפיצויים, האם יש לעשות זאת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים או ללא מגבלותיו. בית המשפט קבע כי על הפיצוי לעמוד במגבלות חוק תאונות דרכים, למרות שעילת התביעה מקורה בפקודת הנזיקין, על מנת להימנע מתגמול אי עמידה בחוק. בנוסף, נדונה קביעת כושר ההשתכרות של המנוח, כאשר בית המשפט החליט כי יש לבסס אותה על השכר הממוצע במשק ולא על תלושי השכר שהוצגו. הנזק הלא ממוני חושב לפי 25% מהסכום המרבי בתוספת ריבית, בעוד הפסד הרווחים העתידיים חושב על פי שיטת היד. הצדדים הסכימו על פיצוי העיזבון בגין הפסדי פנסיה, אך לא הסכימו על יסודות החישוב; בית המשפט הכריע לטובת שימוש בהכנסות המנוח בלבד. תביעות אחרות בגין הוצאות קבורה, הפסד רווחי הון ואבלות התקבלו באופן חלקי, ובית המשפט פסק 20,000 ₪ בגין נזקים אלה. בהתחשב באשמת התרומה המוסכמת של 15%, נקבע סך הפיצוי על 1,845,002 ₪. סכום זה הופחת מהפיצוי שקיבלו התלויים, וכתוצאה מכך נפסק פיצוי סופי בסך 1,347,002 ₪, בצירוף אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן לטובת העיזבון, וחייב את חברת הביטוח הנתבעת לשלם את הסכום הנקוב תוך 30 יום.