אימוץ 2/11

תקציר

מדובר בפסק דין בערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לאשר אימוץ של שלושה קטינים בשל אוזלת ידם של ההורים. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ההורים אינם מסוגלים לטפל בילדים כראוי, וכי אין סיכוי שהתנהגותם או מצבם ישתנו בעתיד הנראה לעין, למרות סיוע סביר. הערעור התבסס על הטענה כי מצבם של ההורים השתפר מאז פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וכי לא התקיימה דרישת האימוץ הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ. בית המשפט העליון דן בערעור וזימן עדות מומחה נוספת, שהצביעה על שינויים משמעותיים בכשירות ההורית של ההורים, כמו גם במצבם ובצרכיהם של הקטינים. המומחים סברו כי חל שינוי מספיק בהתנהגות ההורים כדי להצדיק ניסיון להחזיר את הקטינים לחזקתם, וכי כל עוד מדובר בקטינים בעלי צרכים מיוחדים, ההורים יכולים לטפל בהם תוך הדרכה, התאמה ופיקוח מתאימים. כמו כן, הדגישו המומחים כי הפרדת הקטינים, ובפרט התאומים, תזיק להם. שופטי בג"ץ שקלו בכובד ראש את חוות הדעת של המומחים, את ההיסטוריה של התיק ואת מצבם הנוכחי של ההורים והקטינים. הם הכירו בקושי בהחלטה, אך בסופו של דבר קיבלו את הערעור. השופטים קבעו כי בנסיבות העניין לא מתקיימת עילת האימוץ כהגדרתה בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, שכן קיים סיכוי צפוי שניתן יהיה להחזיר את הקטינים למשמורת ההורים בתוך תקופה קצרה. הם הדגישו כי החלטה זו אין משמעותה שהקטינים יוחזרו לאלתר להוריהם, אלא שיש לתת להורים הזדמנות נוספת, כל עוד צווי הפיקוח הקיימים נותרים על כנם. התיק הוחזר לבית המשפט המוסמך כדי שיקבע את הצעדים הבאים, אשר יפוקחו על ידי בית המשפט, לקראת החזרת הקטינים למשמורת הוריהם. עוד ציינו השופטים כי אם ההליך ייכשל מכל סיבה שהיא, ניתן יהיה לחדש את ההכרזה על כשירות לאימוץ. לבסוף הביעו השופטים תקווה כי ההורים יתמידו במאמציהם וכי ההזדמנות הנוספת שניתנה להם תצליח.