ת"א 20451-08-20

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת, שהייתה היורשת היחידה של אישה בשם שרה, במחלוקת על הבעלות על ביתה של שרה. הנתבע, נועם, טען כי שרה העניקה לה את הבית במתנה, אך בית המשפט קבע כי הראיות מצביעות על כך שהמתנה נועדה להיכנס לתוקף רק לאחר מותה של שרה. מאחר שהמתנה לא נעשתה בצוואה, כנדרש בחוק, היא אינה תקפה. עוד קבע בית המשפט כי ההסכם שהוצג בבית המשפט היה מראית עין בלבד, והכוונה האמיתית מאחוריו הייתה שנועם יירש את הבית רק לאחר פטירתה של שרה. ככזה, ההסכם נחשב בטל משום שמדובר בחוזה למראית עין, שאינו חוקי על פי הדין הישראלי. כמו כן, קיבל בית המשפט את הטענה כי לשרה, וכעת ליורש שלה התובע, יש זכות לבטל את ההסכם בשל הפרה יסודית של נועם בכך שלא שילמה את התמורה. המועד הסביר לביטול החל מרגע שנודע לתובע על העובדות הרלוונטיות, והתביעה הוגשה תוך זמן סביר. לפיכך, יש לרשום את הבית על שמה של שרה, ולאחר מכן להעביר אותו על שם התובעת על פי צו הירושה. הנתבע חויב לשלם לתובע 50,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.