ע"פ 5286/05

תקציר

הכרעת הדין המדוברת עניינה דיון ארוך בערעור בתיק עבירת מין. המערער, שהיה בעלה של אמה של המתלוננת והעלה ספקות לגבי יכולתו לבצע את העבירות בשל בעיות זיקפה ופריסת הדירה בה בוצעו לכאורה התקיפות, הורשע בעבירות מין באחותו של המשיב. ההרשעה התבססה במידה רבה על מהימנות עדותה של המתלוננת, שאוששה בשתי ראיות מרכזיות: סימן מובהק על שק האשכים של המערער שהמתלוננת יכלה להבחין בו רק אם גרסתה לתקיפה הייתה נכונה, וחוסר עקביות בגרסאותיו השונות של המערער לאירועים. ההרשעה נתמכה גם בכך שהמערער לא זימן את בתו השנייה להעיד. בינתיים, אמה של המתלוננת חתמה תחילה על מסמך המערער את טענותיה של בתה, אך בהמשך פנתה למשטרה. החלטת בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער התקבלה, למרות ערעורו, בשל אופייה המשכנע של עדות המתלונן והראיות התומכות. רוב השופטים גזרו על המערער שמונה שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי, והורו לו לשלם למתלונן פיצויים בסך 30,000 ₪. השופטים דחו הן את ערעורו של המערער על הרשעתו והן את ערעורו על גזר דינו, בנימוק של חומרת העבירות, אם כי הכירו בכך שהעונש נוטה לטובת המערער בהתחשב בגילו, בהיעדר עבר פלילי, במצבו הבריאותי הלקוי ובזמן שחלף מאז ביצוע העבירות.