ע"ע 309/05

תקציר

התיק עוסק בערעורה של הגב' אסתר רחמים המבקשת להכיר בפיטוריה מהאגודה לתרבות דיור כבלתי חוקיים. כמו כן, היא תובעת מספר הטבות שלדבריה היא זכאית להן עם פיטורין. האגודה לתרבות הדיור היא מוסד ללא מטרות רווח שמטרתו להעצים את תרבות הדיור בישראל ולסייע לנציגויות הבתים המשותפים. גב' רחמים עבדה באגודה בין השנים 1964-2001 כאשר פוטרה. בית הדין האזורי פסק לטובת העמותה, אולם ערעורה של הגב' רחמים מערער על החלטה זו. הערעור מתמקד בשתי סוגיות עיקריות. ראשית, טוענת הגב' רחמים כי הליך השימוע שקדם לפיטוריה, היה בלתי חוקי. לטענתה, לא עודכנה על הטענות נגדה ולכן לא הגיעה לדיון. בית הדין מוצא טעם בטענה זו, בקובעו כי זכות השימוע היא זכות אדם בסיסית, ויש ליידע עובד על הטענות נגדו. מאחר שגב' רחמים לא הייתה מודעת לכל הטענות, היעדרותה מהדיון אינה יכולה להיחשב כוויתור על זכות הטיעון שלה. שנית, הגב' רחמים טוענת כי היא זכאית להטבות שונות עם פיטורין, לרבות פיצויי פיטורים מוגדלים, חודשי הסתגלות וזכאויות כספיות אחרות. לטענתה, אלה מעוגנים בהסכמים קיבוציים החלים על עמידר, שאמורים לחול גם על העסקתה באיגוד. בית הדין בוחן את יחסי העבודה ומוצא כי חוקת העבודה של עמידר אכן חלה. עם זאת, הוא קובע כי רק חלק מטענותיה של הגב' רחמים בנוגע לזכאויות כספיות תקפות. השכר הקובע לפיצויי פיטורים לא יכלול ביגוד, דמי הבראה, בונוסי יובל או משכורת שלושה עשר. שאלת התשלומים הקשורים לרכב מוחזרת לבית המשפט המחוזי לבדיקה נוספת. למרות שנמצאו פגמים בהליך הפיטורים, רוב השופטים מסכימים כי אין מקום לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ומבטלים את החלטת השופט פליטמן לפסוק שכר של חודשיים לגב' רחמים. סמנכ"ל אלישבע ברק אוסוסקין ונציג העובדים אליהו בן גרא התנגדו, והסכימו כי מגיע פיצוי. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל בחלקו. האגודה מחויבת לשלם לגב' רחמים הודעה מוקדמת של חודש וזכאויות כספיות מסוימות, ואילו קביעת התשלומים הקשורים לרכב מותירה לבית הדין האזורי. כל צד אחראי להוצאותיו.