ת"א 1561/98

תקציר

בית המשפט מוצא כי נתונה לו סמכות עניינית בתיק, וכי סמכותו של המפקח על רישום המקרקעין לדון בסכסוכים הקשורים לבתים משותפים לפי חוק המקרקעין אינה בלעדית במקרה זה, שכן אופי התביעה סובב סביב זכויות קניין המצויות בסמכותו של בית המשפט המחוזי. יתר על כן, מאחר שהתובעים בחרו להביא את תביעתם לבית המשפט המחוזי, לא יהיה זה ראוי לעכב את הדיון בנימוק של תלושי אליבי – כי טענה דומה נדונה בפני המפקח בשלב מתקדם – שכן נושאי שתי התביעות שונים. לבסוף, בית המשפט קובע כי הנתבעת מס' 2 צריכה להישאר בכתב התביעה, שכן לתובעים אינטרס לגיטימי שהיא תהיה כבולה בתוצאות המשפט, בהתחשב בטענותיהם למרמה והפרות חוזיות נגדה. בקשת התובעים להכרזה על זכויות במקרקעין, ביטול צו הרישום וחוקי העזר וסעדים נוספים יידונו אפוא בפני בית המשפט המחוזי. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים 2,000 ₪, בתוספת מע"מ וריבית, כתוצאה מדחיית טענות הסף.