ע"א 5792/02

תקציר

המערער, אשר עמד בפני הליכי פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בתל אביב עקב חוב משמעותי, ערער על החלטת בית המשפט הנ"ל (כב' השופט נ' אלשיך) מיום 19.6.02, אשר דחתה את בקשת המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו. בקשת פשיטת הרגל נגד המערער הוגשה בשנת 1993, והביאה להטלת תשלומים תקופתיים עליו ולתחילת מימוש נכסיו. המערער הגיש בקשה לפסילה, תוך התרשמות של משוא פנים וחוסר משוא פנים מצד בית המשפט, שבאה לידי ביטוי במה שלטענתו היה היענות אוטומטית לבקשות הנאמן ודחייה משלו. עוד הלין על כמה החלטות שקיבל בית המשפט במהלך ההליך, ובהן אישור פתיחת הדואר ומימוש נכסיו במחירים נמוכים לכאורה, והחלטה המורה על מאסרו אם לא יממש את התשלומים שלא הוחמצו. המשיבה מס' 1 התנגדה לבקשת הפסילה, בקובעה כי היא חסרת שחר וכי יש להתייחס לטענות המערער בהליך הערעור. בהחלטתה דחתה השופטת אלשיך את טענות המערער, וציינה כי הן מהוות בעיקר השגות על החלטות בית המשפט, שניתן לדון בהן בהליך הערעור הרגיל, ולא בבקשת פסילה. עוד קבעה כי תפיסות ההטיה של המערער היו סובייקטיביות ומנותקות מהמציאות האובייקטיבית, וייחסה את מורת רוחו של המערער לאי הסכמתו עם מימוש נכסיו על ידי בית המשפט. עוד ציינה השופטת כי גילתה למערער סבלנות ואפשרה לו מרחב תמרון בהצגת טענותיו, חרף הפרות פרוצדורליות מצדו. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי הוא יכול להמשיך לדון בעניין בהגינות וללא משוא פנים. על החלטה זו הוגש ערעור, כאשר המערער חוזר על טענותיו הקודמות ומדגיש את חוסר האיזון והאפליה הנתפסים בהחלטות בית המשפט. עם זאת, שופט הערעור, בהחלטה מיום 21.10.02, אישר את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, וקבע כי טענות המערער היוו בעיקר חילוקי דעות עם החלטות בית המשפט, אשר כשלעצמן אינן מצדיקות פסילת שופט. שופט הערעור ציין כי ניתן לטפל בטענותיו של המערער באמצעות הליך הערעור וכי החלטותיו של בית משפט קמא לא הצביעו על סיכון ממשי למשוא פנים. אשר לטענת המערער כי נשללה ממנו זכות תגובה, מצא בית המשפט כי דחיית טענה זו על ידי השופט קמא הייתה מוצדקת, והמערער לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש לביטול החלטה זו. משכך, הערעור נדחה.