עת"מ 36151-06-13

תקציר

העותרת מערערת על סיווגן של מספר שאלות בבחינת ההסמכה שלה להיות עורכת דין בישראל. לטענתה, מספר שאלות סווגו באופן שגוי לפי הנבדקים וכתוצאה מכך היא נכשלה בבחינה באופן דחוק. הטענה הראשונה נוגעת להגדרת המונח "חידושים בפסיקה" בתקנות הבחינה, שהשאיר השר לוועדת הבחינה להגדיר, אך הוועדה לא עשתה זאת. העותר טוען כי ללא הגדרה לא ניתן לקבוע אם פסק דין נחשב חדש או לא ולכן יש לפסול שאלה ספציפית. בית המשפט קבע כי מועד מתן פסק הדין אינו הפרמטר היחיד לקביעה האם פסק דין הוא חדשני וגם אם כן, העותרת מנועה מלטעון טענה זו מאחר שלא העלתה אותה לפני המבחן. הטענה השנייה היא שהנושאים המנויים בתקנות פוצלו שלא כהלכה לשני חלקים נפרדים של הבחינה. בית המשפט קבע כי כל מנה בתקנה היא נושא אחר וניתן לפצל אותה לפרקים שונים, ובכל מקרה אין בכך כדי להשפיע על ציון העותר. הטענה השלישית נוגעת לסיווג שגוי של מספר שאלות לסעיפים שאינם תואמים את נושאיהן. העותרת מבקשת למזג פרקים שפוצלו בניגוד לתקנות לפרק אחד. בית המשפט קבע כי לא יתערב בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה הבוחנת במיון השאלות, ובכל מקרה אין בכך כדי לסייע לעותר לעבור את הבחינה. ככלל, העתירה נדחית, והעותר חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך של 4,000 ₪.