ע"א 3182/02

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בין אשד לישראלליפט, המאופיינת בעיקר כמחלוקת כספית על התחייבויות חוזיות. המשיבים טענו כי ניסיונו של אשד להציג זאת כמקרה ביטוחי היה מלאכותי, שכן ליבת טענותיה של ישראל הייתה הפרה מכוונת של חוזה שאינו מכוסה על ידי הביטוח הנדון. הם טענו כי גם אם חלק מהתביעות נכנסות לכיסוי הביטוחי, המבטח פטור בשל חריגים מסוימים, לרבות כוונה לפי סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את ערעורו של אשד והדגיש כי אין להעניק סעד הצהרתי בטרם עת כאשר הדבר עלול להוביל להתדיינות משפטית כפולה או לפסיקות סותרות, במיוחד כאשר לא נקבעה חבותו של המבוטח. נבחנו מהותו של ביטוח האחריות וקביעתו, תוך הדגשה כי הוכחת כיסוי ביטוחי מחייבת בירור עובדתי מהותי. בית המשפט החליט שלא ליתן סעד הצהרתי בשלב זה והדגיש את הצורך בפתרון מאוחד של שאלת הכיסוי הביטוחי יחד עם המחלוקת העיקרית. משכך, דחה בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחה את בקשתו של אשד להגיש ראיות נוספות, ובכך חיזק כי הכרעה בשאלת סעד הצהרתי בטרם יישוב הסכסוך העיקרי אינה ראויה.