ע"פ 2489/12

תקציר

בבואה לבחון את עניינו של המערער, הגיעה ערכאת הערעור למסקנה כי יש לדחות את הערעור, ואישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי המבוסס על ראיות משמעותיות וקביעות מהימנות. ערכאת הערעור הדגישה את החשיבות שבכיבוד ממצאיו של בית משפט קמא באשר לעובדה ולמהימנות, תוך שהיא מצטטת מספר תקדימים הממחישים את מרחב ההתערבות המצומצם של ערכאת הערעור, אלא אם מתקיימות נסיבות חריגות. בית המשפט המחוזי מצא את עדותה של המתלוננת אמינה, קוהרנטית ועקבית, למרות סתירות קלות המיוחסות לגילה ולמחסומי השפה שלה, שלא השפיעו על ליבת סיפורה. לעומת זאת, עדותו של המערער נתפסה כבלתי הגיונית ומתחמקת. זאת ועוד, ערכאת הערעור תמכה בקביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר היעדר הסכמה בעבירת המין, והדגישה כי המושג "הסכמה חופשית" הוא יסודי וכי התנהגות פסיבית אינה שקולה לקבלה. המערער לא הצליח לבסס הסכמה שכן טען כי מורת רוחה של המתלוננת אינה נראית לעין; עם זאת, הבדלים תרבותיים וגילאיים משמעותיים הדגישו את הצורך בהסכמה מפורשת. בית המשפט חיזק עוד יותר את החלטתו בהסתמך על ראיות תומכות, כגון מסרון ששלחה המתלוננת המעידה על מצוקה, עדויות המאששות את השתלשלות האירועים ונתוני המיקום התואמים את גרסתה של המתלוננת. למרות ערעוריו של המערער בנוגע להליכי החקירה, בית המשפט לא מצא טעויות משמעותיות או כשלים חקירתיים המצדיקים תוצאה שונה. פסק הדין היה מנומק היטב ונתמך היטב בממצאים עובדתיים, שהובילו לדחיית הערעור ולאישור ההרשעה וגזר הדין שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.