תו"ב 2912-10-21

תקציר

הנאשמים טענו כי יש לבטל את כתב האישום נגדם בשל כשלים שונים מצד התביעה, ובהם: אי זימונו של נאשם 1 לחקירה, אי קיום שימוע, אי הצעת הסדר מותנה ואפשרות להטלת קנס מנהלי במקום כתב אישום. בית המשפט קבע תחילה את המסגרת הנורמטיבית לכל אחד מהכשלים שהוזכרו, ולאחר מכן החיל אותה על הנתבעים. כך למשל, בית המשפט הסביר כי חובת חקירת חשוד היא עיקרון מבוסס, אך במקרה זה מצא בית המשפט כי הנאשם מס' 1 זומן כדין לחקירה ובחר שלא להתייצב; לכן, לא מדובר במחדל מצד התביעה. עוד קבע בית המשפט כי חלק מהכשלים שהוזכרו, כגון אי קיום שימוע, אינם חלים במקרה זה משום שהעבירה המיוחסת לנאשמים אינה עבירה, ולכן לא חל הסעיף הרלוונטי לחוק סדר הדין הפלילי. יתר על כן, התביעה לא אשמה בכך שלא הציעה הסדר מותנה, שכן העבירה המיוחסת לנאשמים נשללה במפורש מהאפשרות להסדר כזה. עוד ציין בית המשפט כי העבירה המדוברת אינה מתאימה לקנס מינהלי, שכן הדבר אינו בסמכות התביעה. בסופו של דבר, בית המשפט מצא כי הנאשמים לא סיפקו כל נימוק המצדיק את ביטול כתב האישום בעילה של הגנה מפני צדק. החלטת התביעה להגיש כתב אישום נגד הנאשמים לא התבססה על שיקולים פסולים או בלתי סבירים. לפיכך, הבקשה למחיקת כתב האישום נדחתה, והדיון בתגובה לכתב האישום נקבע ל-1 בפברואר 2024.