עת"מ 47855-02-21

תקציר

השופט החליט לדחות את העתירה על הסף על סמך מספר נימוקים. ראשית, העותר הפגין חוסר ניקיון ואחריות עצמית בכך שהפעיל את עסקיו שלא כדין – ללא רישיונות או היתרים מתאימים – והמשיך לעשות כן גם לאחר שהוזהר על ידי הרשויות. זאת ועוד, העותר הציג בפני בית המשפט תשתית עובדתית חלקית ופגומה, תוך השמטת מספר פרטים מרכזיים. בכלל זה, פקיעת חוזה החכירה, אי תשלום דמי חכירה, היקף הבנייה האמיתי של העסק מעבר לגבולות חלקתו, והליכים משפטיים מתמשכים הקשורים לעסק. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם אמות המידה של גילוי ויושר הנדרשות בהליכים משפטיים. שנית, חל שיהוי מופרז בהגשת העתירה. העתירה מסתמכת על אירועים שהתרחשו לפני שנים רבות, ללא הסבר הולם לשיהוי הממושך. קבלת העתירה משמעה התרעה על הפעלה בלתי חוקית של העסק, המפרה את שלטון החוק. שלישית, העותרת לא מיצתה את ההליכים הנדרשים בכך שלא פנתה לוועדת הערר המחוזית, שהיא הגוף הייעודי לטיפול בענייני תכנון ובנייה אלה. רביעית, העתירה נגד היחידה הארצית לאכיפת חוק התכנון והבניה (המשיבה מס' 4) נדחית מחוסר סמכות עניינית, שכן היא חורגת מתחום סמכותו של בית משפט מנהלי לפי חוק בתי המשפט המינהליים. לבסוף, לגופה של העתירה, לא מצאה השופטת עילה מוצדקת להתערב בהחלטות המשיבים. החלטות הרשויות המנהליות היו סבירות ועקבו אחר הדינים הרלוונטיים הנוגעים לתכנון ובניה. טענות העותר בדבר סיכום פגישה והבטחה שלטונית כביכול לא נחשבו להתחייבויות מפורשות או ברורות. ככלל, העתירה נעדרת שחר והיא נדחית, והעותר נדרש לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים ובשכר טרחת עורכי הדין בשיעורים מופחתים, בהתחשב בנסיבותיו האישיות. גם צו הביניים שניתן ב-5 באפריל 2021 מבוטל.