ת"פ 11016-11-12

תקציר

הנאשם הורשע בשני אישומים נפרדים, האחד בגין עבירות תנועה והשני בגין דרישת רכוש תחת איום, פריצה וכניסה והחזקת נשק. השופט שקל את נסיבותיו של הנאשם ואת עובדות המקרה, וקבע כי יש לתת לנאשם, שהביע חרטה והודה בשני סעיפי האישום, הזדמנות לשיקום ולא עונש מאסר ממושך. השופט ציין כי התיקון לחוק העונשין מפחית מחשיבותה של ההרתעה הציבורית בגזר הדין, וכי מעשיו של הנאשם לא הגיעו לדרגת חומרה קיצונית שתמנע התמקדות בשיקום. השופט מצא כי מעשיו של הנאשם נבעו ממשבר נפשי בעקבות תאונת דרכים, וכי גישה טיפולית תהיה יעילה יותר מעונשים פליליים מסורתיים, אשר עלולה להיות להם השפעה מטמיעה מזיקה. השופט קבע את טווחי הענישה המתאימים לכל כתב אישום, אך יחרוג מהם כדי לעודד את שיקומו של הנאשם. בגין עבירות התנועה נגזרו על הנאשם שישה חודשי עבודות שירות, שמונה חודשי מאסר על תנאי ועונשים שונים לרבות פסילת רישיון הנהיגה. כמו כן הושם הנאשם תחת פיקוח שירות המבחן. גזר הדין באישום השני, שעסק בעבירות חמורות יותר, נדחה עד לסיום ריצוי עונש עבודות השירות, והשופטת קראה לקבל דיווח עדכני על התקדמות הנאשם בטיפול ומנציב שירות המדינה. השופט הדגיש כי עונשו של הנאשם יהיה תלוי בשיתוף הפעולה שלו ובהתקדמות השיקום, וכי כל נסיגה תביא לחזרה לשיקולי הענישה המסורתיים. הדיון באישום השני נדחה בהתאם.