ק"ג 24738-04-15

תקציר

פסק דין זה עוסק במספר תביעות שהוגשו נגד קרן פנסיה, בעקבות מותו בטרם עת של חברה, יעקב פרנבך. התביעות הוגשו על ידי גרושתו של פרנבך, בן זוגו הידוע בציבור ויורשיו, הכוללים את בתו ושני ילדיו מנישואיו הקודמים. המחלוקת העיקרית נסובה סביב קרן הפנסיה ותקנותיה, ובפרט בנוגע למשיכת כספים וקצבת נכות. תקנות הקרן קובעות כי מבוטח רשאי למשוך כספים שנצברו בחשבונו בתנאים מסוימים: עליו לנתק את יחסי עובד-מעביד, לא לקבל קצבת נכות במשך 12 חודשים ומעלה ולא להיות זכאי להפרשות כלשהן מהקרן. לאחר אישור קצבת הנכות, קובעות התקנות כי יש לשלמה, עד תום 12 חודשים או עד פטירת המבוטח. בית המשפט פסק לטובת קרן הפנסיה בכל הסעיפים. באשר לטענת הידועים בציבור, הראיות הראו כי פרנבך ראה בה את בת זוגו, אך הקשר ביניהם הסתיים זמן קצר לפני מותו. בית המשפט קבע כי הפרידה לא נבעה מהשפעה בלתי הוגנת וכי פרנבך הביע בבירור את כוונתו לסיים את הקשר. לכן, בעת פטירתו היא לא הייתה בת זוגו, ולכן לא הייתה זכאית לקצבת שארים. בטענת היורשים נטען כי פרנבך הוטעה על ידי נציגי הקרן לבחור בקצבת נכות על פני משיכת כספיו. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי בחירתו של פרנבך הייתה מושכלת ומודעת, ובהתאם לתקנון הקרן, לא הייתה לו זכות להפוך את החלטתו ולמשוך כספים לאחר שבחר במסלול קצבת הנכות. גם תביעתה של הבת, שהתבססה על היותה "יתומה", נדחתה מאחר שלא הביאה ראיות לכך שהייתה תלויה בתמיכתו הכלכלית של אביה בטרם הגיעה לגיל 21, כנדרש בהגדרות הקרן. לבסוף נדחתה גם תביעתה של גרושתו. היא ביקשה לאכוף הסכם שנעשה עם בעלה לשעבר במהלך גירושיהם, שזיכה אותה בחלק מחסכונותיו הפנסיוניים. עם זאת, בית המשפט מצא כי על פי החוק בעת מותו של פרנבך, הזכויות לחיסכון פנסיוני לא היו ניתנות להעברה והיו שייכות למבוטח בלבד. למרות שהחוק השתנה כמה שנים לאחר מכן, התקנות החדשות לא היו רטרואקטיביות ולא חלו על המקרה הנוכחי. ככלל, החליט בית המשפט לדחות את כל התביעות כנגד קרן הפנסיה, תוך שהוא מחליט שלא לחייב את התובעים בתשלום שכר טרחה בנסיבות המקרה.