ע"פ 4354/07

תקציר

הכרעת הדין דנה בכלל לפיו יש להרשיע אדם המבצע עבירה, ובחריגים לכלל זה. החריג חל על מצבים קיצוניים שבהם עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין הפגיעה בהרשעה לבין התועלת לאינטרס הציבורי. לבית המשפט נתונה הסמכות להחליט שלא להרשיע נאשם, גם כאשר הוא אשם, בנסיבות מיוחדות וחריגות. זה חל על כל העבירות, כאשר חומרת העבירה משפיעה על הסבירות לאי הרשעה. פסק הדין מסכם גם את חוק המרשם הפלילי, המסדיר את השימוש במאגר המידע המשטרתי ואת הגישה אליו, תוך שימת דגש על רגישות המידע הכלול בו והעונשים על גישה בלתי חוקית אליו. המערער, קצין משטרה לשעבר, הודה כי בדק שלא כדין את מאגרי המידע המשטרתיים ומסר את הממצאים ליחידים. נסיבות העבירה נחשבות חמורות, נוכח עמדת האמון של המערער והפגיעה הפוטנציאלית באנשים שאליהם בוצעה גישה. כן נלקחות בחשבון נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות גילו, היעדר עבר פלילי והשפעת ההרשעה על חייו. עם זאת, חומרת המעשים שבוצעו והאינטרס הציבורי בהעברת מסר ברור של הרתעה מביאים לכך שחריגה מהרשעה אינה מוצדקת. באשר לעונש, ערכאת הערעור מסכימה עם החלטת בית המשפט הפרוצדורלי שלא להתערב, ועונש מאסר של 45 יום, יחד עם עבודות שירות, ראוי. הערעור נדחה, וההרשעה וגזר הדין מתקבלים. בנוסף, פסק הדין דן בחשיבות הבהירות בתמלילי בית המשפט ובפסקי הדין, ומציין כי תגובת הנאשם צריכה להתייחס לעובדות הספציפיות הנטענות בכתב האישום.