תלה"מ 13933-04-17

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב סכסוך בין בני זוג גרושים, בנוגע לחלוקת נכסיהם לאחר פרידתם. נקודות המחלוקת העיקריות היו סיווגם של נכסים מסוימים כמתנות או הלוואות, וחלוקתם לאחר מכן בין שני הצדדים. המחלוקת הראשונה נגעה לטיבו של הסיוע הכספי שהעניקו הורי הנתבע לבני הזוג, ובפרט בנוגע לרכישת דירה. בית המשפט קבע כי יש לסווג סיוע זה כהלוואה ולא כמתנה, למרות היעדר תיעוד הלוואה פורמלי. ההחלטה התבססה על מספר גורמים: הנתבע כבר היה בעל דירה, דבר המצביע על כך שאין צורך דחוף בסיוע כספי; סכום הכסף הניכר הכרוך בכך; הנוהג הכללי של הורי הנתבע במתן סיוע כספי לילדיהם; וגילם המתקדם של ההורים ומצבם הכלכלי הצנוע. בעקבות זאת קבע בית המשפט כי יש לנכות מתמורת מכירת הדירה סכום של 475,000 ₪ ולהחזירו להורי הנתבע. המחלוקת השנייה נגעה לחסכונות שונים ולכלי רכב שונים בבעלות כל אחד מהצדדים. בית המשפט מצא כי הנתבע השקיע את כל חסכונותיו בדירה המשותפת ולכן אין צורך לעשות איזון. באשר לכלי הרכב, בית המשפט הורה לתובע להעביר לנתבעת 2,000 ₪, המהווים מחצית מהתמורה ממכירת רכב הרשום על שמם של שניהם. המחלוקת השלישית התמקדה בציוד העסקי של התובעת ובמוניטין שלה. בית המשפט החליט שלא לאזן את המוניטין העסקי, לאור פערי ההכנסות הקיימים בין הצדדים, והעובדה ששניהם קיבלו סיוע משפטי. עם זאת, בית המשפט הורה לתובעת לשלם לנתבע 5,000 ₪, המהווים מחצית משווי הציוד העסקי, שנרכש במשותף במהלך הנישואין. המחלוקת האחרונה נגעה לתכשיטים יקרי ערך, שהנתבע רצה שיוחזרו לו או יאוזן בערכם. התכשיטים ניתנו לתובעת במתנה ממשפחת הנתבע או נרכשו במשותף. בית המשפט, בהסתמך על חוק המתנות, קבע כי התכשיטים ניתנו לתובעת במתנה באופן בלתי חוזר ולכן היא אינה חייבת להחזירם. כמו כן, על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, לא היה צורך לאזן את שווי התכשיט בין הצדדים. באשר לזכויות סוציאליות, הורה בית המשפט על איזון מלא בין הזכויות הסוציאליות שנצברו לשני הצדדים במהלך הנישואין. התובע והנתבע הונחו להודיע לבית המשפט בתוך 21 יום אם ברצונם לחשב סכומים אלה בעצמם או להעסיק איש מקצוע לשם כך. אי הגעה להסכמה בתוך פרק זמן זה תביא לכך שבית המשפט ימנה מומחה לביצוע החישובים, כאשר ההוצאות יישאו הצדדים. לסיכום סיכמה השופטת את ההחלטות שהתקבלו והדגישה כי: 475,000 ₪ יועברו להורי הנתבע מתמורת מכירת הדירה; התובע ישלם לנתבע 2,000 ₪ עבור הרכב; לא היה צריך לאזן לגבי החיסכון; התובע ישלם לנתבע 5,000 ₪ עבור חלקו בציוד העסקי; לא ננקטה כל פעולה בנוגע למוניטין העסקי; התובע ישמור על התכשיטים; ושני הצדדים היו אחראים להודיע לבית המשפט על חישוב הזכויות הסוציאליות. בנוסף, החליטה השופטת שלא לחייב את מי מהצדדים בהוצאות משפט, ובכך עודדה הסכמות בין הצדדים והתחשבה בייצוג המשותף שלהם בסיוע משפטי.