ע"א 213/79

תקציר

בפסק דין זה פוסק השופט לטובת המערער. המקרה עוסק בחוב של חברה משפחתית וכיצד יש לחלק אותו בין בני המשפחה. השופטת טוענת כי יש לחלק את החוב שווה בשווה בין בני המשפחה, שכן הוא שימש הן להוצאות אישיות והן להוצאות משפחתיות. מסקנה זו מתבססת על נסיבותיו הספציפיות של המקרה, מהן עולה כי כל אחד מבני המשפחה היה לווה כספים הן לצרכים אישיים והן לצרכים משפחתיים. השופט מדגיש כי אין מדובר במקרה של אישום בודד, אשר עשוי לעורר חזקות משפטיות שונות. במקום זאת, הם מפרשים את החיובים הנפרדים כמצביעים על חלוקה שווה של החוב בין בני המשפחה. פרשנות זו מתחזקת נוכח ההקשר הספציפי של משפחה המושכת כספים מחברה בשליטה משותפת, המוביל להנחה סבירה כי כל אחד מבני המשפחה נושא בחלקו השווה, שליש מסך החוב, במיוחד כאשר אין אינדיקציה אחרת. השופט חולק גם על הגישה של קביעת חלקה של המנוחה על בסיס חלקה בהון החברה. לטענתם, במקרה ספציפי זה, בו החברה משרתת את צרכי המשפחה, גישה כזו אינה סבירה ואינה משקפת את המשיכות בפועל שביצע המנוח. במקום זאת, השופט מציע כי חלקו של המנוח בחוב ייחשב כשליש מהסכום הכולל. כמו כן, נדרש המשיב לכיסוי הוצאות המערערת, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 2,000 ₪. החלטה זו מתבססת על העובדות הספציפיות שהוצגו ונועדה לשקף את אופיו המורכב של המקרה.