ע"א 266/97

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת משפטית הנוגעת להגדרת "בעיה משפטית" בהקשר של חוק מיסוי מקרקעין. המשיבים 1 ו-2 רכשו מקרקעין מהמשיבה 3 ושילמו מס רכישה. עם זאת, בשל הפרת חוזה על ידי המשיבה 3, בוטלה העסקה מאוחר יותר באמצעות הסכם פשרה, מה שהוביל את המשיבים 1 ו-2 לתבוע החזר מס רכישה. המערערת, מנהלת מס שבח מקרקעין, טענה כי מדובר במכירה חוזרת ולא בביטול, ולכן אינה מצדיקה החזר מס. ועדת הערר לא הסכימה, וסיווגה אותו כביטול. על בית המשפט העליון הוטל לקבוע אם מדובר ב"בעיה משפטית" על פי החוק, גורם משמעותי בהגבלת ערעורים לסוגיות "משפטיות" גרידא. המשנה לנשיא ש' לוין והשופטים שטרסברג-כהן וטירקל סיפקו תובנות, ובסופו של דבר הסכימו כי אף שהסיווג כרוך בקביעות משפטיות, הוא מבוסס בעיקרו על ממצאים עובדתיים שאינם שנויים במחלוקת. בית המשפט אישר את החלטת ועדת הערר, דחה את פרשנותה של המערערת וקבע כי מהות העסקה אכן הייתה ביטול ולא מכירה חוזרת. משכך, אישר בית המשפט את החזר מס הרכישה למשיבים 1 ו-2, והורה למערערת לכסות את שכר טרחתם. פסק הדין מדגיש את המורכבות בהבחנה בין עניינים עובדתיים ומשפטיים במסגרת הליכים שיפוטיים.