ת"א 22744-09-17

תקציר

המחלוקת נסובה סביב טענת הנתבעים להמשך שכירות בדירה ציבורית לאחר פטירת הדייר החוזי, קרוב משפחתם. התובעת, חברת דיור ציבורי, טענה כי הנתבעים אינם זכאים להישאר בדירה, ותבעה את פינויים. המקרה היה תלוי בכמה גורמים מרכזיים. ראשית, פרשנות דוחות ביקור חוזרים שעורכת החברה המשכנת מדי שנה, מהם עולה כי הנתבעים לא התגוררו בדירה במועד הקובע המכריע, דבר הסותר את טענות הנתבעים. בית המשפט העדיף את גרסת החברה המשכנת לאירועים, ומצא את הדיווחים מוקפדים ומהימנים, במיוחד בהשוואה לעדויות ולמסמכים הסותרים של הנתבעים. בנוסף, הודו הנאשמים במסירת מידע כוזב לחברה המשכנת כדי להימנע מהעלאת שכר הדירה, דבר שפגע באמינותם. שנית, הנתבעים לא הוכיחו את זכאותם כדיירים ממשיכים לפי חוק הדיור הציבורי, שכן לא יכלו לקבוע מגורים במועד הקובע. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעים אינם דיירים ממשיכים ואין להם זכות חוקית לאכלס את הדירה. למרות הפן האמוציונלי של התיק, השופט פסק לטובת התובע והורה לנתבעים לפנות את הדירה בתוך 90 יום. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע את הוצאותיו, בסך 23,400 ₪, והפיקדון שהעמידו היה אמור להיות מועבר לתובע. פסק הדין ניתן ביום שלישי, שבט תשפ"ב (ינואר 2022), ולנתבעים זכות ערעור.